הכרעת דין בתיק ת"פ 28530-10-10

הנאשם 2 הודה בעובדות שבכתב האישום.

לפיכך - הנני מרשיעה את הנאשם 2 בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: אי העברה במועד של מס שנוכה - 6 עבירות לפי סעיף 219+224א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א -1961.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ג טבת תשע"ב, 18/01/2012 במעמד הנוכחים.

עו"ד ראם כהן טוען לעונש:

המחדלים נשוא אישום מס' 1 לא הוסרו, סכום החוב המשוערך בתוספת ריבית והצמדה, הוא כ-96,000 ש"ח. לאור האמור לעיל, אין מנוס למאשימה לבקש לגזור על הנאשם 2 מאסר בפועל שירוצה באופן שיחליט עליו בית המשפט, מאסר על תנאי וקנס. החברה נדונה.

אציין כי לנאשם יש הרשעה בתיק מע"מ שנידון בבית משפט זה, מעבר לכך אין לו הרשעות קודמות.

עו"ד עזורה טוען לעונש:

לדעתי יש בתיק זה מקום למהפכה. בית המשפט שאל בעבר, לפחות כשאני הייתי באולם, מאיפה אנו מוציאים את העניין של 1 ש"ח לחברה בפירוק, מדוע לא לחייב חברה בפירוק בסכום ריאלי. הרי, זה לא הגיוני כי מחליטים את ה-1 ש"ח, אלא אם המחוקק נתן ידו בעניין זה והמחוקק לא נתן ידו ואין בסיס להחלטה זו. אם היו קובעים קנס ריאלי כלפי חברה שהיא בפירוק, היה מתעורר המפרק, כמו שבמקרה שלפנינו אז הבחור הזה לא היה צריך להגיע היום לבית המשפט, כי בתיק הפירוק יש חובות של כמעט מיליון ש"ח נגד גופים כמו דלתא, ישיבות בני עקיבא, שלא משלמים. אבל גם הכונס, המפרק לא רואה את עצמו צריך להתאמץ כי כולם מקלים איתו ואז מה שקורה לנו, שאנו מגיעים למצב שבן אדם שהוא הפסיד את נכסיו בגלל שבנק מסוים החליט לסגור אותו עדיין חייבים לו חובות בסכומי עתק אבל אף אחד לא רוצה לעשות בשביל זה, אף אחד לא עושה. המפרק החליט שבשבילו זה עוד תיק ברשימה. פה אנחנו נותנים במו ידנו עזרה למחדל. לכן, אני חושב שבהחלט יש לבית המשפט מקום להעיר ולשאול את השאלה הזו בפסק דין - הכיצד אתם מחליטים על 1 ש"ח נגד חברה שהיא בפירוק. אין מקום לטעון לטענה שאנו לא רוצים לפגוע בנושים.הנושים לא נפגעים כי גם ככה וככה אתם מקלים איתם במובן הזה שהמפרק לא מתאמץ. אם המפרק צריך לפעול, להגיע להסכמות כאלה ואחרות כלפיכם, כגוף של רשויות המס אז הוא יודע לעשות את זה מעבר לכך. אבל לדעתי כעובדה אתם גורמים עוול למנהלי החברה, ובעניין הזה זה מה שקרה.

בואו ניקח את המצב שיש לפנינו, החברה, שהיא אישיות משפטית נפרדת והלכות מימים ימימה, קבעו שקודם כל יש לחייב את החברה, החברה קיבלה 1 ש"ח קנס. שואל את עצמו מנהל החברה במצב שכזה, מדוע אחריות שלי גבוהה יותר מאחריות החברה. אם החברה לפי החקיקה ולפי הפסיקה של החברה שווה שקל, היא הנגזרת ממנה צריכים להפיק לעניין הקנס של המנהל, ועל זה אני עומד, כי זה באמת אי אפשר להתעלם מתורת האישיות הנפרדת, גם מבחינת דיני המס. אם היינו רוצים לראות את דיני המס שקובעים שאחריות היא של מנהל החברה מראש, דיני המס היו כתובים אחרת והיו כותרים שאין יותר דבר כזה שקרא חברה ורק מחייבים את האורכה, לא כך קובעת החקיקה. החקיקה ידעה להבדיל בין מנהל חברה וחברה, והיא קבעה קודם כל נורמות כלפי החברה, ואם הנורמות לא מבוצעות על ידי החברה יישאו בהם מנהליה. אנחנו פה עלולים להגיע למצב שהתהפך הגלגל, אם זה נורמות של מנהל החברה, אז מנהל החברה ישא בהוצאות, בנזקים ובקנסות והחברה תהיה מאחוריו, אבל זה לא המצב המשפטי. ולכן, לצערי, והיה לי מקרה כזה אצל כב' השופט פיש, לפעמים מחליטים קנס של שקל, כי לא יכולים לתת למנהל החברה יותר מאשר לחברה.

לכן, נבקש מבית המשפט שבמקרה זה יוטל קנס וקנס סמלי בלבד. אנחנו מאמצים את מה שאמר חברי, שהיה פה כבר תיק של מס ערך מוסף ושם נקבעו לו שלושה חודשי עבודות שירות וקנס של 20,000 ש"ח, שלצערנו במועד בו נתן בית המשפט את ההחלטות לא היה תיק זה ולכן לא יכולנו לאחד בין התיקים. אם אני הייתי יודע על זה הייתי מצרף את כתב האישום בעת שנשפט בכתב האישום של מע"מ. לכן, אני אומר, שבעצם הוא לא ידע לחבר בין הבעיה הגדולה שהייתה לו כלפי מע"מ לבין המקרה שלפנינו. נבקש שבמקרה זה שלאור זה שכבר הוא נשפט בעבירת מס כלפי שלטונות מע"מ ושם כבר ניתנו לו שלושה חודשי עבודות שירות וניתן לו קנס של 20,000 ש"ח שמשולם ב-500 ש"ח לחודש, שבמקרה שבפנינו, נוכח הסכום הזעום של 70,000 ש"ח, ללכת לקראתו , כאשר מה-70,000 ש"ח, כ-50,000 ש"ח שהוא לא העביר בפועל לעובדים. זאת אומרת שהוא לא העביר משכורות שמהם היה צריך לנכות 50,000 ש"ח כי על חודשים שהיה בחקירה בפני שלטונות מס הכנסה אמר שלא שילם על שלושה או ארבעה חודשים, ושלושה או ארבעה חודשים אחרונים, נראה כי נשאר סכום של כ-50,000 ש"ח שצריך להוריד ונשאר 20,000 ש"ח שהיה צריך בפועל לשלם ניכויים. עובדה זו ניתנת ללמידה בעצם כך שהעובדים פנו לביטוח לאומי וקיבלו את כל המגיע להם מביטוח לאומי דרך המפרק. כאן נכנסת לדיון הסוגיה של משמעות תביעת החוב ככל שזה רלוונטי לטיעון לעונש. הרי, אם שלטונות מס הכנסה היו חושבים שחשוב להם לקבל את אותו סכום ניכויים בגינו הגישו כתב אישום אז היה ברור לנו שהם היו מגישים תביעת חוב. תביעת החוב שלהם הייתה מתבססת על 70,000 ש"ח. כשהם היו מגישים את תביעת החוב, על סך 70,000 ש"ח ברור כי המפרק היה מכין את עצמו ובודק אם יש להעביר 70,000 ש"ח לשלטונות המס. הפועל היוצא מכך, שהוא היה מוצא שאותם עובדים לא קיבלו את שכרם וממילא אין עבירת מס לרשויות מס על אי העברת ניכויים וגם הוא לא היה מאשר לשלטונות המס את הסכום של 50,000 ש"ח ואז לעניין הסרת המחדלים היינו ניצבים בסכום של עד 20,000 ש"ח. לכן, אני חושב שבמקרה זה אנו מבקשים מבית המשפט שיקל עם הנאשם ויקבע לו קנס מופחת ביותר, לטעמנו אפילו של שקל אחד וכן יקבע מאסר על תנאי שלא יעבור את העבירה במשך שלוש שנים. אני חושב שזאת הדרך הנכונה לאזן בין כל המקרים ככל שזה רלוונטי לנאשם בתיק זה.

עו"ד ראם כהן:

לסוף דבריו של הסנגור, לגבי המשכורות שחלקן לא שולמו - זה בתיאוריה, אנחנו לא יודעים אם זה נכון או לא.  לעניין הבקשה להטיל קנס של 1 ש"ח לחברה בפירוק, הפרקטיקה הזאת נשענת על שלושה טעמים: האחד, שאנחנו לא יודעים אם יש כסף בקופת הפירוק. הטעם השני, שגם אם יש, זה בתיקים שנשארו בידי הכונ"ר ולא יצאו לעו"ד חיצוניים, גם כנראה אין כסף בקופת הפירוק. הטעם השלישי, גם אם במקרה נדיר שיש כסף בקופת הפירוק, מן הסתם, לקיחת חלק מהכסף לתשלום קנס תפגע בקופת הפירוק ובעקיפין בנושים המחכים לקבל אחוז מכספם. הטעם הרביעי, שקנס שיפוטי בהליך פלילי הוא לא חוב בר תביעה, לא בהליכי פירוק ולא בהליכי פש"ר, כך שהמפרק יכול פשוט לא לשלם ושום דבר לא יקרה.

מעבר לטענה שצריך לגזור גזירה שווה בין העונש שמוטל על החברה לזה שמוטל על מנהלה,  אציין שברור שחברה היא פיסת נייר, חברה כפיסת נייר לא יכולה לעבור עבירות באופן מעשי וברור שהעונש לא חייב להיות כמו שחברה יכולה להיות במצב של חיסול במועד כתב האישום ואז גם לא קיים הגוף שניתן להאשים אותו, אז מה, זה אומר שגם את המנהל לא ניתן להאשים?

<#7#>

גזר דין (לנאשם 2)

הנאשם הורשע בעבירות שיוחסו לו באישום מס' 1, לאחר שהמאשימה חזרה מאישום מס' 2 - 6 עבירות של אי העברה במועד של מס שנוכה.